#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רלא. אביי אמר שאפילו כרמלית מחלקת בין שתי הרשויות אבל פיסלא לא. מאי פיסלא ומאי שנא מכרמלית? 	"רשב""ם פירש חתיכת עץ או עמוד שאינו גבוה עשרה ואין רוחב די, א""נ גבוה עשרה אלא שאינו רחב די, דהוי מקום פטור, דאפילו מדרבנן מותר לטלטל מתוכו לרה""ר ומרה""ר לתוכו וכן מתוכו לרה""י ומרה""י לתוכו, וכיון דבטל לגמרי להכא ולהכא אפילו מדרבנן, הלכך לא הוי הפסק.<br>והתוסי (ד""ה אבל) כתבו דאינה גבוהה עשרה אבל רחבה די והוי כרמלית ומ""מ הואיל וקטנה היא כל כך ומטלטלת לא חשיבא לאביי להפסיק בין ב' הרשויות ככרמלית."	בבא בתרא נו. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רלב. אמר רב פפא דקרו ליה בי גרגותא דפלניא. והא רב פפא הוא דאמר לעיל משמיה דרב בשדה שאינה מסוימת במצריה כדאזיל תיירא דתורי והדר? 	"רשב""ם תירץ שכאן מיירי אליבא דר' יוחנן ולעיל איירי אליבא דרב ושמואל <sup>קכז</sup>. ולתוס' (ד""ה אין) שפירשו שכל הסוגיא כאן לענין טומאה ולא על חזקה לא קשה מידי.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קכז.  והרשב""א תירץ כרשב""ם דפליגי והוסיף שיש מפרשים דלא פליגי דהתם בשדה לבן והכא בשדה השלחין וי""מ בשדה אילן.</span>"	בבא בתרא נו. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רלג. תניא אין מעברין אלא ביהודה. וא""כ כיצד נאמר 1) שר""מ עיבר בעסיא 2) שרבי חייא בר זרנוקי ור""ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר השנה בעסיא? "	"כתבו התוס' (ד""ה ערדיסקיס):<br>1) שלא הניח כמותו בא""י.<br>2) דההוא לעבר היינו חישוב."	בבא בתרא תוס' נו.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רלד. שנים בראשונה שנים בשניה ושנים בשלישית והוזמו משלשין ביניהם. מדוע לא יוכלו הראשונים לומר שבאו לחייב את המחזיק פירות ולא ידענו מהכת האחרונה? 	"תוס'(ד""ה משלשיו) תירצו דכיון שהמחזיק מביאם לב""ד ודאי לטובתו באו כדי להחזיקו בקרקע ולא כדי לחייבו פירות <sup>קכח</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קכח.  והרשב""א תירץ דמיירי במרמזים הכתות זה לזה.</span>"	בבא בתרא תוס' נו:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רלה. כיצד פירשו התוס' מדוע 1) מחמשה בקר אין ממעטים חמשה חצאי בקר 2) בעדות ממעטים חצי דבר 3) בכופר ממעטים חצי כופר 4) בפדיון הבן ממעטים חמש ולא חצי חמש? 	"כתבו התוס ' (ד""ה ורבנן):<br>1) דגבי ממון מה לי ממון גדול ומה לי ממון קטן לפי מה שגנב ישלם, להכי אין סברא למעט חצאי בקר.<br>2) דדבר מיותר הוא. עוד תירצו דלאו מדבר דריש אלא מעל פי שנים עדים יקום דבר, דמשמע תקום כל העדות ולא חצי.<br>3) שכופר לכפרה בא ואין אדם מביא חצי חטאת או חצי אשם.<br>4) שמצות פדיונו ה' סלעים ולא מתקיימת מצוה בפחות."	בבא בתרא תוס' נו:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רלו. מאי שנא לרבנן ששנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה חשיב חצי דבר ואילו עדות על שנה מתוך שלש חשיבא דבר שלם? 	"רשב""ם פירש שכל כת וכת יכלה לראות את ב' השערות שהרי ביחד היו, נמצא שכל כת עדות של חצי דבר מעידים, אבל ג' שני חזקה שאין יכולים להיות אלא בזה אחר זה, ומי שרואה אכילת שנה זו אינו יכול לראות של שנה שניה אא""כ שוהה שנה שניה בזו המלכות, הלכך כל שנה ושנה וכל יום ויום חשיב דבר שלם בפני עצמו.<br>והתוס' (ד""ה אלא) פירשו שכששנים מעידים על שערה אחת אין עדותם עדות בלא עדות ב' אחרונים ואין מועיל לשום דבר בעולם לכך הוי חצי דבר, אבל שנים בראשונה אע""פ שאין עדותם מועיל לענין חזקה מ""מ נפק""מ בעדותם לשלם פירות ודבר שלם הוא <sup>קכט</sup> .<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קכט. והרשב""א הביא שהר""י מיגש כתב שהקושיא מעיקרא ליתא, שבשנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכרסה דכיוון דקי""ל דשתי שערות במקום אחד בעינן אפילו אם כת אחת תעיד שיש לה אחת בגבה ואחת בכרסה לאו כלום הוא, דעדיין בקטנה מעידים. ובשם רש""י כתב דגבי קטנה היינו טעמא שאין מצרפים משום שכל כת וכת בקטנה מעידה וכאו מרת אני קטנה ראיתיה, אבל גבי חזקה כל כת וכת מעידה שהוא מוחזק בה כאדם המחזיק בשלו רק שצריך עדים על ג' שנים כדי שתהיה עדות שלא הפסיק את החזקה .</span>"	בבא בתרא נו: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רלז. אמר רב יהודה אחד אומר אכלה חטים ואחד אומר אכלה שעורים הרי זו חזקה. כיצד הבין ר""נ את דבריו ומה הקשה עליו? "	"רשב""ם פירש דר""נ סבר דהכי קאמר רב יהודה אחד אומר אכלה חטים גי שנים בדילוג ואחד אומר אכלה שעורים גי שנים בין השנים של חטים בדילוג הרי זו חזקה והקשה לו אלא מעתה אחד אמר אכלה ראשונה שלישית וחמישית ואחד אומר אכלה שניה רביעית וששית הכי נמי דהויא חזקה, והא ודאי לא הויא חזקה דחזקה בדילוג אינה כלום.<br>והתוס' (ד""ה אלא) חלקו וכתבו דר""נ ידע שלרב שניהם על אותם שנים מעידים והקשה לו כיון שאמרת דהויא חזקה אע""ג שמכחישים זה את זה משום ששניהם מעידים על חזקה, אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שלישית וחמישית, ושניה ורביעית וששית הניחה בורה כדרך מוברי באגי, ואחד אמר לא כי אלא אכלה שניה רביעית וששית, וראשונה שלישית וחמישית הניחה בורה, ה""נ דהוה חזקה אע""ג שמכחישים זה את זה כיון ששניהם מעידים על חזקה <sup>קל</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קל.  והרשב""א פירש שר""נ הבין שרב יהודה מקבל עדותם אע""פ שמכחישים זה את זה באכילת חיטים ושעורים כיון דלא דייקי בהא והקשה לו דהכי נמי כיון ששני אלו מודים שאכלה והובירה, אלא שזה אומר שבשנה שזה מעיד שהיתה אכילה ושנה שמעיד שהיתה הוברה, בהיפך היתה, ומ""מ מעיד הוא באכילה והוברה, וא""כ נקבל מהם עדות זו [ונאמר שלא דייקו ובאמת ראו שניהם באותה שנה[.</span>"	בבא בתרא נו: ותוס'		
